סיכום תחרות מפי דנית מתאמנת מהממת שהצטרפה אלינו לפני כמה שבועות וכבר הגיעה להישגים מרשימים, בסוף כל מחנה או תחרות מטרה אני נותן "שעורי בית" מטרתם לסכם ולאגד את החוויה… אלו המילים של דנית בתום החוויה שלה בטריאתלון אילת… תודה רבה דנית, זיכרון מקסים שאני בטוח שנתרפק עליו בעוד זמן רב. לעוד חוויות רבות
תקופת ההכנה
תקופת ההכנה לטריאתלון היתה גבולית עד קצרה מידי עבורי. אמנם ידעתי מספיק זמן מראש שאני הולכת לעשות את זה, אבל התקשיתי "להתניע" ורק כאשר נכנסתי לזן, וחודש וחצי לפני יחד עם חברותיי, התחלתי לתת גז.
ההצעה שלי לשיפור עבור עצמי היא לנהל את האימונים של "לפני" באופן ריאלי יותר, ולתת לעצמי יותר זמן.
האימון אגב יום לפני היה לי מצוין! גם מבחינת האופנים החדשים שלי…לראות שהכל עובד כמו שצריך, גם להכיר את האזור ולהרגיש את הרוחות…
התדריך של מארגני התחרות היה בסדר…נראה לי שיכולתי להסתדר גם בלעדיו.
התדריך של אסף – עבורי התדריך הזה היה מאד משמעותי .מעבר לחלקים וההדגשים הטכניים, אסף אמר כמה דברים שנחרטו לי בראש, ובאמת יכולתי לחשוב עליהם תוך כדי האירוע. הכריזמה, האכפתיות, האנושיות, הרצון האמיתי שכל אחד ירגיש טוב, הוא ייחודי זה מרגש ומעודד מאד! – ובעל ערך רב בעיני. שלא לדבר גם על הליווי הפיזי במהלך האירוע
בוקר האירוע
התרגשות, אדרנלין, קר…מאד…ואוירה נהדרת.
ההודעות של אסף על'בוקר, ההמתנה שלו בכניסה לשטח ההחלפה וכל הליווי, יחד עם כל חברי הקבוצה, ערב לפני, בבוקר ובמהלך האירוע עצמו נפלאה !
היה מאד מאד קר, ולפעם הבאה אדע להצטייד בסווצ'ר חם יותר…שעה וחצי של קור מיותר…
בזמן האירוע
הפתעה ראשונה וטובה! –הים
לא היתה לי אפשרות לבדוק טמפרטורת המים (הכל היה חסום). אבל הגעתי עם מחשבה שהוטמעה בראשי כבר ימים רבים קודם לכן, ע"י כל מיני אנשים, שהמים באילת קפואים! רצנו למים והם היו נעימים במיוחד! זו היתה הפתעה נהדרת וספתח מצוין עבורי.
במהלך השחייה ידיים ורגלים הגיחו מכל עבר. ניסיתי לחמוק מזה- לפעמים הצליח, לפעמים פחות. באופן כללי, נהניתי מאד מהשחייה, וגם הקצב הרגיש לי טוב.
ריצה לשטח ההחלפה. בשטח ההחלפה לקח לי זמן רב מידי. כ 5 דקות. התברברתי קצת…הקסדה היתה סגורה…התמרים נמעכו…(בדיעבד הסתבר שהם מצאו את מקומם על סוליית נעלי הרכיבה שלי…), מוותרת על קרם הגנה, ומסדירה קצת נשימה בינתיים.
שיפור – יש מה לשפר בהתארגנות…!
אופניים – עוד הפתעה נעימה!
די מהר הרגשתי את הרוח. פחות מהאימון ערב קודם. אני מדברת עם עצמי ומחייכת הרבה. כיף לי עם האופניים החדשים, אין לי שעון, אבל מרגישה טוב פיזית עם סיבובי הרגליים. בסך הכל – סבבה!
מסתובבים. עשיתי חצי. שקט…ונעים עד מאד! לאורך כל הרכיבה אני צמודה לרוכבת שאינני מכירה. פעם היא עוקפת אותי, ופעם אני עוקפת אותה, וזה הופך להיות עבורי מעין סימן לכך שאני בקצב קבוע, פחות או יותר (בהנחה שגם היא בקצב קבוע…).
באיזשהו שלב המהירות ממש גבוהה בשבילי, ומתגנב חשש… קצת לוחצת על הברקס, ובאיזשהו שלב, רק אני שם על הכביש! משחררת את הברקס וממש נהנית.
ריצה
הריצה עבורי היא החלק היותר קשה, ולא רק משום שזה המקצה האחרון, אלא כי ריצה קשה לי! נקודה! למרות שאני לא אדם "כבד", אני מרגישה הרבה פעמים כבדה בריצה.
מתחילה לרוץ. מחלקת לי מראש את הריצה לרבעים. 2 הקפות 4 רבעים. לוקח לי קצת זמן להיכנס לזה. מזג אויר מושלם! רצה. רואה את חברותיי מולי. איזה כיף. מתחילה הקפה שנייה .זה ממש אוטוטו נגמר. רבע אחרון – קשה לי! אסף צץ ומזכיר לי לחייך.. . מגיעה לכיכר שממנה אני אמורה לפנות ימינה לקו הסיום. אני יודעת שאני צריכה לפנות ימינה. עומד שם אדם. על הכיכר. צועק לי להמשיך את הסיבוב. "אני ספרינט", אני צועקת לו. הקפות? "כן", אני עונה. תמשיכי…הלאה… הוא היה נחוש! אני לא הייתי בטוחה מספיק… אני חוזרת ומתחילה הקפה שלישית…אחרי כ 200 מטר אני מסתובבת וממשיכה לקו הסיום עם חיוך גדול! עשיתי את זה! אני פשוט תותחית!
לשיפור – ללא ספק צריכה לשפר את הריצה. רוצה להגיע למצב בו אני נהנית מריצה, ושלא כואב לי כלום בזמן ריצה…! מסקנה נוספת- אני צריכה לסמוך על עצמי!
ממה נהניתי הכי הרבה?
- נהניתי מזה שהטריאתלון היה באילת. היה לפני, בזמן ואחרי שעשו לי טוב על הלב. שלא כמו באירועים אחרים, באים, עושים, הולכים. אילת זו אילת, עם היופי והרוחות ומזג האוויר הנהדר בעונה זו.
- נהניתי במיוחד מהחברותא. החברות שלי, שאיתן אני עושה דרך נפלאה – חברות שמשדרגת באופן משמעותי כל אירוע!
- נהניתי מאד מהליווי המקצועי, האנושי, מהאכפתיות ומהדאגה לכולנו. חייבת לציין שגם באימונים האחרים עם ארי, דני ובקשר עם תהילה, זה מקסים לראות איך אתם מסונכרנים, יודעים ועושים מאמץ ציוותי לחזק ולתת הרגשה טובה בהקשר של השגת היעד.
- נהניתי מתחושת הסיפוק – עשיתי את זה! פודיום לא יהיה היום… אבל בפודיום האישי שלי אני ממש גאה : )
- נהניתי מארוחת הצהרים של אחרי. זו היתה הזדמנות להכיר, לצחוק, לשחרר, להיות באופוריה עם אנשים שמרגישים באותם רגעים, פחות או יותר, את אותו הדבר.
ממה הכי פחות נהניתי?
למעט עניינים לוגיסטיים באיסוף הערכות והמחיר המופרז לטעמי שמבקשים מארגני הטריאתלון, לא היו לי רגעים בהם לא נהניתי.
תודה רבה!
דנית
