שנת קורונה, אירועי ספורט לא מתקיימים אלא במרחב הוירטואלי. כבר ממרץ 2020 היה ברור שהכל מוטל בספק. כולנו קיווינו לטוב, שיעבור מהר אך זה לא קורה וחודשים לפני הישראמן, אחרי שכל אירועי הקיץ (2020) התבטלו באירופה ובעולם, הבנו שאי אפשר להיות בטוחים בכלום. אך, כדי לייצר וודאות אמרנו שמתאמנים לקראת האירוע וננסה לקיים אימון במקום, אם נגיע למצב שלא יהיה.
באופן אישי שידרתי והרגשתי אופטימיות, לצערי האירוע לא יצא לפועל ומצאנו את עצמנו מתכוננים לאירוע "סימולציה" ממש כמו המודל במחנות האימונים שאנחנו מקיימים בשנים האחרונות, אלא שהפעם מדובר במרחק המלא, הרשמי.
החבר'ה שינסו מותניים והדרימו לאילת (לפחות שליש מאלו שתכננו בפועל).
שיתוף פעולה עם מספר מאמנים ואילתיים עשה את כל ההבדל, הדר בן דרור ורועי רובין ניצחו על הלוגיסטיקה, בעזרת צוות מאמנים שהחליט לשתף פעולה, כמו שאני מאמין שצריך באירועים כאלו ובכלל… גלעד קובו, ערן שומרון, ליאור כהן, אמיר שחר, היה תענוג לשתף פעולה, לתכנן, לחשוב יחד ולהוציא אל הפועל. במבחן התוצאה יש שביעות רצון, המשימה הושלמה בבטיחות ובאחריות.
את הסיפורים על ההישגים אפשר למצוא בפייסבוק של המועדון וברחבי הרשת, לי, כמנהל מועדון היתה תחושת גאווה והתעלות. מעבר לשמחה הנובעת מההצלחות של ספורטאי המועדון, הגאווה מקהילת הטריאתלטים שהחליטו לבוא, יחד, בצניעות ומתוך רצון אישי לקיים סופסוף אירוע סיבולת שהתכוננו אליו כה רבות. לממש תקופת אימונים ארוכה, שהתארכה עוד יותר עקב הדחייה מהתאריך המיתולוגי של הישראמן ביום שישי האחרון של כל ינואר.
כמאמר הפתגם, אם אין אני לי מי לי, לקחנו את האחריות וביצענו את מה שאנחנו אוהבים בשם הספורט וההישג האישי. ספורטאים מכל קשת הרמות, מלאי רוח התנדבות, שותפות, חדווה וסבלנות. עידוד הדדי לאורך המסלול ותחושת החופשה הספורטיבית אליה התגעגענו כל כך.
לספורטאים שלי, לחברי המועדון אוסיף בנימה אישית, בין אילת למרכז, תחושת העידוד, הפרגון, האהדה פשוט מזכירה לי ולנו, כמה כיף לנו לעשות את מה שאנחנו עושים.. אז נמשיך.
שתהיה המשך שנה טובה , לקראת עונת טריאתלון וספורט מוצלחת, חופשית ממגבלות ומלאה באפשרויות.