ככה זה כשזה מתחבר – טריאתלון אשקלון 2022:
בעוד שלושה שבועות נוסעים לאיש ברזל בויטוריה והחלטתי שלפני האירוע הגדול כדאי להתנסות, שוב, באירוע ספורטיבי רשמי.
אחרי שהגליל מן קצת התקלקל, החלטתי לגשת עם הספורטאים לטריאתלון אשקלון.
עבורי, הייתה התלבטות נוספת אם לקחת חלק באליפות ישראל בספרינט (זה תמיד כיף להתברג) או לקחת את המסלול האולימפי הארוך.
התדריך של ניר כהן, המפיק עשה עלי רושם טוב, ניבאתי שהאירוע יתנהל טוב וכדאי לקחת חלק במרחק האולימפי.
בתכנית האימונים לויטוריה לא היתה ממש הכנה ספציפית לטריאתלון אולימפי ותכנית האימונים העמוסה לא הקלה כלל,., אחרי מחנה אימונים גדול בסוף השבוע האחרון בכנרת, הרגליים עדין עייפות.
מעט שינה בכלל במהלך השבוע, לילה קצר לפני התחרות ובכל זאת מלא מוטיבציה לזנק.
אז איך זה כשהכל מתחבר? ככה זה –
האוירה בבוקר היתה טובה, למרות העייפות הגדולה שלי התעוררתי עם תדריך לספורטאים בשטח ההחלפה ועל קו הזינוק.
חיבוקים ומילות הפגות מתח מקרבות את הזינוק ומגבירות את התחושה הטובה.
הים רמז על אתגר, גלים נמוכים ותנועת מים לכל מיני כיוונים במפרץ הכניסה למרינה, אך בכל זאת זינוק טוב ו"ריצה" על המים שמו אותי בפוזיציה מאוד נוחה לשחייה כמעט לבד. ניווט טוב, תכנון אנרגטי מול הזרמים ושימוש בזרמי החוף עזרו לי לתת זמן טוב מאוד במים וכמעט בלי מאמץ.
רכיבה בוואטים גבוהים אפילו יותר ממה שציפיתי ובתחושה של שליטה מלאה בכוח ובמסלול הטכני איפשרה לי להיות צלול, לאכול ולשתות ולהרגיש הכי בטוח לקראת הריצה.
ההחלפות שלי היו טיל. ידעתי בדיוק מה אני עושה, שניות מול העמדה ויצאתי. כמו שאני אוהב.
והריצה, יצאתי מתון, ידעתי שיש שני צעירים לפני (ויטלי ויאיר קליינמן) שזינקו כחמש דקות לפני.
תכננתי ריצה מסויימת והלכתי לפיה, להיכנס לאט לקצב 4 ולא מהר מזה- כי יש מחר אימון ארוך. בדרך חזרה מהלג הראשון שמעתי שקיצרו את הריצה לסיבוב אחד בלבד (5 ק"מ) ולא ידעתי אם זו רק שמועה אך בכל זאת הגברתי עוד יותר, עדין בקצב מאוד נוח ונשלט גם אם תהיה עוד הקפה.
השמועה התבררה כנכונה, סיימתי מרוצה מאוד מהניהול ובלי שום אתגר בניהול הקצב לכל אורך האירוע.
ראשון במקצה שלי וכמה צעירים שסיימו לפני על פי הזמן במרחק האולימפי .
לא תמיד אנחנו יודעים מדוע זה מתחבר וגם למה זה לא מתחבר כשלא, ברור שכשאנחנו בכושר טוב וברצף אימונים טוב, יש יותר סיכוי שזה יקרה… את האנרגיה הזו הרגשתי טוב בעוד כמה אימונים במהלך השבוע ולמרות תחושת הכוח הזו, החזקתי את האימונים במתינות ובקצב שלי מה שמנע ממני התשה מיותרת וצורך מוגבר בעוד התאוששות.
בסיום אמרתי לכמה ספורטאים ששאלו אותי איך היה, שאלו התחרויות שבזכותן אנחנו מוכנים לסבול הרבה תחרויות אחרות שלא מתחברות 🙂
צחקנו.
שאפו למארגנים, לחברי זן שהגיעו לאירוע ונהנו ממנו לפחות כמוני – היה תענוג להיות אתכם שם
ובכלל לטריאתלטים ולספורטאים שיש סביבנו, המפרגנים, החייכנים, הייתה אנרגיה מדהימה הבוקר באשקלון
עד לפעם הבאה (ויטוריה + מכביה… ואז טבריה)
להתראות.
