מחשבות על בטיחות_כולנו יחד וכל אחד.ת לחוד

ראש ציפור או כל מקום בו יש תערובת של ספורטאים בכלל ורוכבים בפרט ברמות שונות.
האיטיים תמיד נמצאים מקדימה.
המהירים תמיד מגיעים מאחור.

האיטיים נלחצים מהמהירים.

המהירים נלחצים מהאיטיים.

האיטיים חושבים שהמהירים לא זהירים.

המהירים חושבים שהאיטיים צריכים להיזהר יותר.

האיטיים מפריעים למהירים.

המהירים מפריעים לאיטיים.

פרט לעניין המהירות, תוסיפו למשוואה רץ שהתבלבל בשביל הריצה, רוכב על מסלול הריצה, ספורטאי רולרבליידס, הולכי רגל החוצים את הדרך, רכבי השירות של הפארק, עובדי שירות, מנקים, רץ/רוכב.ת עם אוזניות, קורקינט חשמלי, אלו המתעסקים עם הטלפון, ההולכים עם הכלב, בעלי חיים על השביל- יונים, כלבים, תנים, נחשים. מה איתם? כולם מפריעים לכולם.

לפני מספר שבועות במהלך אימון רדפתי אחרי רוכב שצעק "זהירות" ולטעמי עקף מהר מדי וסיכן את עצמו ואת הרוכבים שהוא עקף. הטעות שלי היתה שרדפתי (היה נכון להמתין לתום האימון ולדבר בנינוחות), אז כל דבר שאמרתי לו , נשמע כמו גערה או "חינוך" , יצא לי לא טוב, הצלחתי ללבן את הסיטואציה באותו היום והוא קיבל את התנצלותי והבין את כוונתי. מנקודת מבטנו הדברים נראים חד צדדיים, אנחנו רוצים שהם/ הוא יתקנו, גם אם זה התן- שיזוז , הוא מפריע, מי שיצא לעקיפה- שלא יצא, מי שחצה את השביל שלא יחצה, שיבדוק, שלא יפריעו לי!

אפשר לבחון את הסיטואציה בראש ציפור ובכל מקום אחר בו יש תערובת של ספורטאים בכלל ורוכבים בפרט ברמות שונות בדרך אחרת?!

אם נתייחס לזה כך- כולנו באים להתאמן, לבלות זמן איכות בחוץ, לכולם יש מטרה, כולם מתאמצים כפי שהם צריכים (או כפי שהמאמן ביקש מהם), חלק מתאמצים מאוד- יכולת השיפוט והתגובה שלנו יורדת במצב הזה, חלק מתחילים או חסרי ביטחון, אחרים בעלי יכולת שליטה נמוכה בשלב זה, ובאמת, יש את הזהירים פחות, או אלו חסרי תשומת הלב. בעיני, כבכל אוכלוסיה הטרוגנית ובכל סיטואציה – לכולם יש מקום!

מנסיוני זה שבא מאחור מגיב למה שקורה לפניו, אם הוא מוכן לכל תרחיש, מגיע זהיר (לא חייב תמיד להאט), הוא ישלוט בסיטואציה, יכול לומר בוקר טוב (כפי שכתבתי בפוסט על "ראש ציפור החדש" בעבר) , לחילופין מ"זהירות" , יכול לומר שהוא עובר משמאל – כשיש מקום לעבור בבטחה כמובן.

זה שעוברים אותו יכול וודא שהוא נמצא בימין, כדי שלא יצטרכו לבקש ממנו לזוז.

בסופו של דבר הבטיחות של כולנו מוטלת כאן על הכף. כולנו רוצים לחזור בשלום ולכולנו כדאי ורצוי שכולם יישארו בריאים , ללא נפילות מיותרות וכואבות ובטח עם תחושת בטחון ושותפות חוויה באימון ובשהות שלנו באותו האזור.

לטעמי, מבחינה מקצועית להאטה יש ערך רב יותר מאשר לשמירה על הקצב קל וחומר כשמוסיפים לזה בטיחות או רמת סיכון עולה.

חשוב לזכור שברוב המקרים מי שיקרה את השורות האלו הם דווקא האנשים הזהירים יותר, שהבטיחות נמצאת גבוה במודעות שלהם ואם זה אכן כך- חשוב לזכור ולשמור במודעות שיש כאלו שלא נוכל לחנך, לגרום להם לקרוא או להיות יותר מרוכזים. בטח לא נוכל לחנך את התנים בטח לא את הכלב שמתהלך לו ללא רצועה.

כל שנותר הוא לשמור על עצמנו כדי להנות מהאימון , או מהשהות שלנו בפארק ולחזור הביתה בשלום, גם כדי שנוכל לחזור שוב לפארק ושיהיה לנו שם בטוח ונעים.

אני מצאתי שבכל מצב בו נמצאים אנשים, עם מעט יותר סבלנות, הרוב המכריע של הבעיות יפתרו כלא היו.

יותר סבלנות ואולי גם קצת פרופורציות.

#הגיגים של בוקר אחרי אימון
המשך אימונים וימים טובים ובטוחים.