שומרים על (כו/ק)שר בתקופת הקורונה – AVPU
הימים הם ימי “קורונה”, כולנו כבר מכירים ומבינים את ה”חיים החדשים שלנו”.
עם תחילת ההגבלות על אימונים בחוץ, כשאני מלא מוטיבציה ורוח טובה, החלטתי “להיכנס בזה בכל הכוח”, להראות לכולם ולעצמי שהכל קטן עלינו. המצאתי את עצמנו מחדש והדברים זרמו ממש טוב.
בשבוע השני בא דיכאון, לשמחתי הוא בא לזמן קצר וכמעט שלא הצגתי זאת חוצה, אבל זה הלחיץ. אחרי כמה ימים החלטתי ש”די”, נעשה את הכי טוב שלנו ונחכה למה שיבוא. את המציאות שלי אני קובע, אני חי אותה, כאן ועכשיו.
אני אוהב להגדיר את עצמי אופטימיסט (למראית עין לפחות) ולכן שידרתי עסקים ‘כאילו’ כרגיל, תכננתי ועשיתי את כל מה שאני יכול כדי לתת את המקסימום, דומה ככל שניתן לשגרת האימונים שלנו, במובנים מסוימים גם מעבר לכך.
פתחנו, צוות המאמנים, אימוני Zoom יומיים לכוח וחיזוקים ושמרנו ככל שיכולנו על שגרת האימונים הכתובה בתכנית, וכן בתמיכה לספורטאים מרחוק, הכל בהתאם לכללים החדשים.
כמו בכל תהליך, ההתמדה משתלמת, כך כתבתי בהודעה לקבוצה – ניצול המצב יכול לתרום לנו רבות. לדעתי זו צורת ההסתכלות הטובה ביותר. כל הסתכלות אחרת על המצב תקשה עלינו להכיל אותו ולהתמודד עם היום שאחרי.
לאורך השבועות הללו נתקלתי בהתנהגויות ספורטאים הרגילות בהן אני נתקל בשגרה. רק שעכשיו יש “תירוץ טוב” שרבים יכולים להכשיר אותו כלגיטימי.
לרוץ בחניה, בבית, בסלון, במעגלים קטנים זה קשוח לרובנו, אימון טריינר או תרגילי כוח גומיה במקום שחייה, בטח תרגילי חיזוקים – הכל מאוד מאתגר ומציב אותנו בפני הבחירה אם להיות מאלו שעושים וכמה לעשות, אם בכלל.
במקביל לשינוי הדרמטי בשגרת האימונים נדרשנו להתמודדות עם העבודה, עם הילדים ועוד עובדות או גורמי השפעה על זמננו החופשי ועל המוטיבציה.
הניעה (זו המילה בעברית למוטיבציה) – הרצון שלנו לנוע ולעשות, יכול להיות כוח פנימי, או תמורה חיצונית לעשייה.
AVPU- לא מופיע סתם בכותרת. זו לא טעות. מאז קורס חובשים בצבא התוודעתי ל AVPU כסולם/ מדד למצב הכרה של אדם. בהמשך נקביל את הסולם הזה למצבים הספורטיביים השונים:
Alert – מצב ערני- מצב הכרה. יש תגובה מלאה לגירויים של קול ותנועה.
Verbal – יש תגובה לקול, כשצועקים או פונים יש תגובה.
Pain – יש תגובה לכאב, צביטה חזקה או שפשוף.
Unresponsive – חסר הכרה, אין תגובה לקול או כאב.
ובכן, אנחנו לא בקורס חובשים ובתקווה לא נצטרך לדווח על מצב הכרה של אף אחד. אבל במצב בו אנחנו נמצאים כיום, בהקשר של מוטיבציה לפעילות גופנית ושמירה על שגרה נוכל להשתמש בסולם הזה.
Alert- ה”עירניים” בעלי מוטיבציה פנימית, עושים מהלימונים לימונדה, מתאימים את עצמם למצב ושומרים על שגרה עד כמה שיכולים.
Verbal- המוטיבציה ירדה, אך מצליחים להתאמן גם בזכות דרבון מצד המאמן או חברים, תגובה לפוסטים מעוררי השראה וכמובן גם פעילות של חברי הקבוצה, מוטיבציה חיצונית ופחות פנימית היא שמניעה להתאמן. לחלק מהספורטאים זה מצב רגיל שגורם להם בין היתר להצטרף למועדון ספורטאים.
Pain – יוצאים לאימון בעקבות תחושת “כאב” – כשהאימונים חסרים, כשמתחילים להרגיש לא בכושר, כשעולים במשקל או יש תגובה גופנית חברתית אחרת בסביבה הקרובה בעקבות הפחתה משמעותית בכמות האימונים.
Unresponsive- אלו שיוצאים לגמרי מהלופ – לא מסוגלים להתאמן, לוגיסטיקה בבית, חוסר מוטיבציה, חשש או אפילו הנאה מהמצב החדש, מחוסר המאמץ, לפחות בשלב ראשון.
כשספורטאי ידע למקם את עצמו בסולם, הוא יוכל להתמודד ולשפר, אם יבחר לעשות זאת. עם ההכוונה הנכונה יוכל לשמר את המצב ואף לעלות במעלה ה”סולם ההכרתי הספורטיבי”.
בשעות אלו מתקיים האתגר שאנו במועדון הריצה וטריאתלון הצבנו לעצמנו, זו היממה השנייה של connected zen challenge– אתגר ספורטיבי חברתי – שרשרת של אימונים המוחזקת באופן רציף באפליקציית Zoom.
מטרות האתגר: 1. להתאמן. 2. להיות יחד. 3. לעמוד באתגר ולהוכיח שאנחנו יכולים לעמוד בכללים וגם לעשות דברים מיוחדים המעוררים מודעות. (כן כן , אתם מוזמנים להצטרף, פרטים בקישור).
אני יכול לומר ולזהות כמעט בוודאות את פילוח הספורטאים הלוקחים חלק באתגר – מהסוג הראשון, שהיו מתאמנים גם בלעדיו, אלו שמשתתפים בזכות הדרבון החיצוני הזה, אלו המשתתפים בגלל שנמאס להם מהחוסר עשיה, ויש גם את אלו שבכל זאת לא משתתפים.
במאמר שפורסם לפני שנים באתר כתבתי שבתהליך כניסה ושמירה על שגרת אימונים ישנו שלב ההתלהבות (כמו גם בזינוק למירוץ) – יש בנו המון מוטיבציה ורצון להתקדם, לעשות, לקחת חלק. כך קורה גם עם האתגר שלנו ה- connected zen challenge– ביממה הראשונה רבים הצטרפו במקביל, 10-25 ספורטאים יחד כמעט לאורך כל היום הראשון, בלילה התעוררנו וחלקנו חוויות וביממה השנייה הנפח יורד. זה חלק מהתהליך. כשאנו מתחייבים לאתגר אנחנו מלאים מוטיבציה, גם כשאנחנו רוצים לחזור לכושר, או לתהליך מאתגר (אם הוא לא היה מאתגר היינו מחזיקים אותו ללא בעיה כנראה).
אחרי שלב ההתלהבות מגיע שלב “דיכאון” המוטיבציה יורדת, יש פער גדול בין מה שהרגשנו בשיא ההתלהבות ואנו עלולים ליפול לתחושת כבדות ולוותר על האתגר.
אלו מאיתנו הצולחים את השלב הזה, יעברו לשלב הסבלנות שמהווה בנייה הדרגתית של ההצלחה, הכרה שאנחנו יכולים לאתגר ונגיע בחזרה לתחושה הטובה שתעטוף אותנו, הפעם בתהליך בריא ומעוגן במעשים, נחישות ואחריות. תהליך שנעריך ויעזור לנו לשמר את מה שהשגנו = שגרה. .
האתגר הזה נולד בעקבות ימי הקורונה אך אני מסתכל עליו לחלוטין כאתגר אמיתי של החיים, כמו כל אתגר אחר שעלול להשפיע על הבחירות שלנו ו”לאיים” על השגרה שלנו. לא צריך קורונה כדי לצאת מהשגרה ולא צריך קורונה כדי להיות נחושים מספיק ולשמור עליה. צוות מקצועי/ מאמן או חבר קרוב יוכלו לעזור לכם לעבור לפחות לשלב הבא, לעלות במעלה ה”סולם” עד למצב הכרה מלא, ללא קשר לזמן הסרת המגבלות ואולי אפילו יפה שעה אחת קודם, כי לכשיוסרו המגבלות, כשיוסר התירוץ, מה ישאר?!
אז מי מכם המעוניין לחזור למה שהיה, להשיג את מה שאתם רואים מחברים או שכנים, או להגשים חלום, אני יכול להציע אותנו, אך לפני זה, היו מודעים לתהליך, כך נגביר את הסיכויים להגשים את האתגר.
מאחל שנאפשר לעצמנו לחלום, להציב מטרות ולעמוד בהם בהצלחה מבלי להיות תלויים במגבלות, אלא נתמודד איתן כחלק מאותו אתגר.
הימים הטובים כבר כאן והם רק ילכו וישתפרו, זה הכל בידיים שלנו, תלוי בבחירות שלנו.